פתחנו את הבוקר בדאונטאון - ביקור באתר ההנצחה ל 9.11. האמריקאים רציניים ולא מתבדחים בעניין הזה, אחרי בדיקות בטחוניות חמורות ולאחר שעוברים מספר שערי אבטחה , אנחנו מורשים להיכנס לאתר ההנצחה. האתר בהחלט מרשים אך קצת ריק מתוכן. ביקרנו במקום (בהרכבים שונים ) כבר ארבע פעמים:
ב 1994 בבנייני התאומים שהתנשאו לגובה מרשים (אז שרדו אחרי פיגוע בקומת המרתף , ב 1993,למי שזוכר)
ב 2002 במרפסת התצפית שממנה אפשר היה לצפות על ההריסות
ב 2009 במוזיאון המספר את סיפור גבורתם של הכבאים שנספו
וכעת - באתר ההנצחה שנפתח לפני מספר חודשים. האמת - די מאכזב. מעניין מבחינה ארכיטקטונית אך לא ממש נוגע...
המשכנו למרכז המבקרים שם מוקרן סרט קצר בנושא. סיימנו עם תחושת החמצה מסויימת. בעיננו, לא שווה את הזמן, לפחות עד שייפתח המוזיאון באתר (שיחליף את המוזיאון הקודם בו ביקרנו שנסגר בינתיים ויכיל גם שרידים מההריסות).
ארוחת צהריים הוזמנה מראש במסעדה האיטלקית Carmine's. המנות במסעדה זו מוגשות בגודל משפחתי, כלומר כל מנה מספיקה למשפחה. מאחר שלא הצלחנו להגיע להסכמה ביננו, הזמנו 3 מנות (סלט הבית, ספגטי עם כדורי בשר ועוף פרמז'ן) וכמובן שלא הצלחנו לסיימן... המסעדה כולה מקושטת לכבוד החג והאווירה בה נהדרת. אוכל טעים מאד ושירות ידידותי. מומלץ בחום.
חזרנו למנוחה קצרה במלון ואחה"צ הלכנו לגרנד סנטרל סטיישן. תחנת הרכבת שנחשבת לפנינה ארכיטקטונית אכן מרשימה ביותר, אך המופע האורקולי שהוצג בה מדי שנה לכבוד חג המולד - נסגר :-(
המשכנו לבריאנט פארק (ליד הספריה העירונית של ניו יורק - גם הוא מבנה מהודר ומרשים). בחורף הופכת רחבת הדשא שבמרכז הפארק לזירת החלקה על הקרח וסביבה דוכני אוכל ואמנות לקראת החגים. בכניסה, קיבלה את פנינו מקהלת זמרים ששרים שירי חג. דניאל וסתיו שכרו מחליקיים ועלו להחליק על הרחבה, בעוד שעומרי וספי נשארו ליהנות מהשלווה והאווירה המאד מיוחדת בפארק (ודגמו את הצ'ילי הוטדוג - לצורך בקרת איכות כמובן...). בשלב מסויים, הגיעו המוני צלמי פפארצי ומסתבר שנערכת במקום מסיבה בהשתתפותה של קייטי הולמס ברגעים אלו ממש. זה ריגש רק את חלקנו והחלטנו שהגיע הזמן לזוז הלאה.
סיימנו את היום בטיימס סקוור, שיטוט בחנויות (הבנים התעייפו ופרשו למלון והבנות המשיכו ללא לאות) וצילומי החובה על המדרגות האדומות (משודר במצלמת Web לכל העולם).
לילה טוב מניו יורק
משפחת פרי
ב 1994 בבנייני התאומים שהתנשאו לגובה מרשים (אז שרדו אחרי פיגוע בקומת המרתף , ב 1993,למי שזוכר)
ב 2002 במרפסת התצפית שממנה אפשר היה לצפות על ההריסות
ב 2009 במוזיאון המספר את סיפור גבורתם של הכבאים שנספו
וכעת - באתר ההנצחה שנפתח לפני מספר חודשים. האמת - די מאכזב. מעניין מבחינה ארכיטקטונית אך לא ממש נוגע...
המשכנו למרכז המבקרים שם מוקרן סרט קצר בנושא. סיימנו עם תחושת החמצה מסויימת. בעיננו, לא שווה את הזמן, לפחות עד שייפתח המוזיאון באתר (שיחליף את המוזיאון הקודם בו ביקרנו שנסגר בינתיים ויכיל גם שרידים מההריסות).
חזרנו למידטאון על מנת לשוטט ברח' 34 והראלד סקוור - ביקור קטן במייסי'ס ובמנהטן מול, שאיפשר לסתיו להצטייד במעיל חורף חדש מבית סטיב מאדן , תוך כדי איסוף של כמה פריטים על הדרך... בקטנה.
ארוחת צהריים הוזמנה מראש במסעדה האיטלקית Carmine's. המנות במסעדה זו מוגשות בגודל משפחתי, כלומר כל מנה מספיקה למשפחה. מאחר שלא הצלחנו להגיע להסכמה ביננו, הזמנו 3 מנות (סלט הבית, ספגטי עם כדורי בשר ועוף פרמז'ן) וכמובן שלא הצלחנו לסיימן... המסעדה כולה מקושטת לכבוד החג והאווירה בה נהדרת. אוכל טעים מאד ושירות ידידותי. מומלץ בחום.
חזרנו למנוחה קצרה במלון ואחה"צ הלכנו לגרנד סנטרל סטיישן. תחנת הרכבת שנחשבת לפנינה ארכיטקטונית אכן מרשימה ביותר, אך המופע האורקולי שהוצג בה מדי שנה לכבוד חג המולד - נסגר :-(
המשכנו לבריאנט פארק (ליד הספריה העירונית של ניו יורק - גם הוא מבנה מהודר ומרשים). בחורף הופכת רחבת הדשא שבמרכז הפארק לזירת החלקה על הקרח וסביבה דוכני אוכל ואמנות לקראת החגים. בכניסה, קיבלה את פנינו מקהלת זמרים ששרים שירי חג. דניאל וסתיו שכרו מחליקיים ועלו להחליק על הרחבה, בעוד שעומרי וספי נשארו ליהנות מהשלווה והאווירה המאד מיוחדת בפארק (ודגמו את הצ'ילי הוטדוג - לצורך בקרת איכות כמובן...). בשלב מסויים, הגיעו המוני צלמי פפארצי ומסתבר שנערכת במקום מסיבה בהשתתפותה של קייטי הולמס ברגעים אלו ממש. זה ריגש רק את חלקנו והחלטנו שהגיע הזמן לזוז הלאה.
סיימנו את היום בטיימס סקוור, שיטוט בחנויות (הבנים התעייפו ופרשו למלון והבנות המשיכו ללא לאות) וצילומי החובה על המדרגות האדומות (משודר במצלמת Web לכל העולם).
לילה טוב מניו יורק
משפחת פרי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה