וושינגטון הבירה ידועה בריכוז המוזיאונים הגדולים, המאוגדים בתחומה תחת מכון הסמיתוסוניאן. היום נבקר בחלקם.
אנו צועדים לתחנת המטרו הסמוכה למלון (מרחק של כרבע שעה הליכה נמרצת - לא הכי קרוב) הקרוייה - Foggy Bottom (בתרגום חופשי מאנגלית: עכוז ערפילי). תוך כדי צעידה, אנחנו תוהים מה מקור השם ומחליטים שזה כנראה תרגום של שם אינדיאני עתיק. בהתאמה, אנחנו מנסים למצוא לכל אחד מאיתנו שם אינדיאני הולם וכך-
- דניאל זוכה לשם "דוב קטן" (Little Bear וההסבר של עומרי: פעם הוא היה דוב גדול, אבל מאז שעשה דיאטה הפך לדוב קטן)
- ספי היא "קונה בהנחה" (Sale Shopper) - אין צורך לפרש...
- סתיו (שטוענת מתחילת טיול שיש לה בעיה בברך) כונתה "ברך מסתובבת" (Rotating Knee)
- ועומרי הוא ה"חושש מערדליים" (Shoes Loser) כי בכל רגע נתון הוא ממהר לחלוץ את נעליו....
זה לא עזר לסתיו לזכור את שם התחנה ובסוף היום, היא חיפשה את Gloomy Butt ....במקום את Foggy Bottom :-)
הגענו ליעדנו הראשון - המטבעה הלאומית (Bureau of Engraving and Printing). כאן ניתן לצפות בשלבי ההדפסה וטכניקות הייצור של הדולרים האמריקאים, החל מהשלב שבו השטרות הם דפי נייר חלקים ועד שהם הופכים לבעלי ערך כספי. בטרם הצטרפנו לסיור המודרך, התחוור לנו שהיום מקיימת נגידת הבנק האמריקאי (סטנלי פישר שלהם) מפגש שבו היא חותמת על שטרות של דולר למעוניינים... לא רצינו להעליב אותה, אז הסכמנו שתחתום לנו. היא לקחה את העניין מאד ברצינות, הקדישה שטרות אישיים לעומרי ולסתיו ותחקרה את סתיו ארוכות על תכניותיה לעתיד... הבטיחה לבוא לבקר בשנה הבאה בישראל... הסיור עצמו היה נחמד, לא יותר (45 דקות, כולל סרט קצר בפתיחה).
אנו עוברים למבנה הסמוך - מוזיאון השואה (Holocaust Memorial Museum). גם כאן אסור לצלם בתוך המוזיאון.
המוזיאון מרשים מאד, התצוגה הקבועה מתפרשת על שלוש קומות עמוסות ומציגה באופן כרונולוגי את ההיסטוריה של התקופה - החל מעלייתו לשלטון של היטלר ועד השחרור ממחנות הריכוז והקמת מדינת ישראל. התצוגות כוללות סרטים , תמונות ומסמכים רבים, תיאור של ניסויים "מדעיים" שערכו הנאצים ביהודים, שחזור של רחוב בגטו, כניסה לתוך קרון רכבת שבו הובילו יהודים למחנות ההשמדה, צריף באושוויץ ועוד ועוד ועוד. עומרי רוצה לקרוא כל פיסת תיעוד ולספוג לעומק כל תמונה ותצוגה ואני נאלצת לזרז אותו... אצל סתיו , פריטים מסויימים מציפים תחושות מהביקור בפולין לפני חצי שנה ולכולנו זה ממש לא קל... לכל אחד מאיתנו יש קטע אחר שמרגש אותו עד דמעות.
ביקרנו גם בתצוגה שמיועדת לילדים בשם "סיפורו של דניאל" שממחישה את התקופה בצורה שונה (יותר חווייתית ופחות גרפית) וגם היא עוצמתית, מלווה במסר Remmeber the children
לטעמנו - ביקור חשוב ומשמעותי.
בשעת צהריים, אנחנו ממשיכים למוזיאון להיסטוריה אמריקאית (National Museum of American History) הנמצא גם הוא בסמוך. אחרי ארוחת צהריים בקפיטריה של המוזיאון (המציעה אוכל לא רע בכלל להפתעתנו, כולל בר סלטים עצום עם מבחר ירקות טריים הנדירים כאן כל כך...), אנחנו מתפצלים לפי מיגדר: ספי וסתיו, דניאל ועומרי. המוזיאון עצום ולכן כל זוג בוחר את התצוגות שמעניינות אותו ואנו קובעים להיפגש בחמש וחצי (שעת סגירת המוזיאון). בעת המפגש המחודש מסתבר לנו שביקרנו באותו מוזיאון אבל כמעט ואין חפיפה בין התצוגות שבהן התעניינו ...
אז מה היה לנו שם? תערוכות העוסקות במגוון רב של תחומים, לדוגמא - מוסד הנשיאות האמריקאי (הבנות ראו תערוכה של שמלות נשות הנשיאים וכיצד היו החיים בבית הלבן עבור המשפחות, הבנים וויתרו), מלחמות שעברה האומה (הבנים סקרו את מלחמת העולם השניה, ווייטנאם, המלחמה הקרה ועוד, הבנות וויתרו), התפתחות הטכנולוגיה התחבורתית והשפעתה על דפוסי המגורים והנופש של האומה האמריקאית (כולם ביקרו והתעניינו), ההיסטוריה והתרבות של השחורים (אמריקאים- אפריקאים), סמלים אמריקאיים (הדגל האמריקאי הראשון, ההמנון, וגם - קרמיט הצפרדע מהחבובות, הנעליים של דורותי מ"הקוסם מארץ עוץ", הכורסה של ארצ'י באנקר, ועוד), התפתחות עיבוד המזון ומקומו בתרבות האמריקאית (כולל תצוגת המטבח של ג'וליה ציילד בגודל טבעי וקטעים מתכניות הטלביזיה בהנחייתה) ועוד . יש אגף שלם במוזיאון שנסגר לשיפוצים עד 2015 שעוסק בספורט, מוזיקה ובידור.
בקומת הכניסה - תצוגת תלבושות מסרטים מפורסמים.
נחשו היכן סתיו הצטלמה?
חוזרים במטרו לתחנת "עכוז ערפילי" (מחשיך כאן סביב חמש בערך, כך שבשש וחצי נדמה שכבר מאוחר בלילה...) וצועדים בחזרה למלון. הרגליים שלנו הרוסות אחרי יום שלם של שיטוטים בהליכה איטית.... מחליטים לבלות ערב שקט ונינוח עם ספר/ מחשב/ מול הטלביזיה - יש יותר מתשובה אחת נכונה...
לילה טוב מוושינגטון הבירה
האינדיאנים :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה